en/nl previous
שיחת נשים

רבות כבר כתבו לך ואני לא יותר טובה מהן.
אבל אני רוצה, אם יורשה לי, להפריע את מנוחתך עוד פעם אחת
כדי לדבר על טד.
גם לי יש טד.
טד עם פרצוף שמנמן מלאכי ועיני כוכבים סרוגות לתוך פניו
כמו כפתורים ופרחי קרושה.
טד חכם. חכם כמו שד משחת עם שאיפות מוזיקאי גדולות
וכישרון דבש נשפך.
הוא נימוח במיטה כמו רולדת קינמון
ואחר כך אני נושאת את ריח הזיעה המתוק שלו בתוכי כל היום –
נרקיסים מונחים לייבוש במחברת.
הוא החצי הגברי המשלים והמושלם שלי.
חוטי השני של דמי רקומים שתי וערב ברוחו, וגם אני מוכנה
להיקבר בסינר אישה קטנה ולטבוע למענו
בים פשטידות דלעת וירכי פרה.
אני מקציפה שמן צהוב בחלמוני ביצים כדי לעשות ממילות היומיום והסתם
מיונז פיוטי,
ומקציפה סוכר לבן בחלבונים כדי לעשות מן הבדידות
הכל בשביל להיות איתו עירומים, רק שנינו לנצח על החול החם בסהרה
כשהוא מאכיל אותי בלחם גופו ובצלילים. כך נראית
תמונת האושר.
בפועל הוא שוכב לו חרדון בשמש
במרווח דיסוננטי ממני
מטפס על סולם כרומטי עקום
למחוזות מרוחקים.
שוכח מקיומי בקלות.
לא מסוגל לשאול לשלומי כשאני חולה או לכבס זוג תחתונים
לא מחמיא ליופיי
רק לשירי,
ואף פעם, אף פעם אי אפשר לחבק אותו די הצורך.
(את ודאי חושבת שכמיהה גדולה כל כך היא סגולה)
אבל סילביה, תסלחי לי,
זה לא הגיוני לתקוע את הראש בתנור המזוין בגלל גבר!
אנחנו טיפשות.
שתינו טיפשות נורא.

many have by now written to you, and I am no better than they.
But, if I may, I wish to disrupt your rest one last time
to talk about Ted.
I too have a Ted.
A Ted with a chubby cherub face, and stars for eyes that are knit
like buttons and crocheted flowers.
Ted is clever. As clever as the devil, with ambitions of a grand musician
and honey-dripping talent.
In bed he softens to a warm mush like a cinnamon roll
and later I carry the sweet scent of his sweat inside me all day –
daffodils laid to dry in a notebook.
He's my masculine half, flawless and fulfilling.
My blood's scarlet strings interweave in his spirit and I, too, am willing
to be buried in a small woman's apron and drown for him
in a sea of pumpkin pies and cow thighs.
I whisk yellow oil with egg yolks to make of common everyday words
poetic mayonnaise,
and mix white sugar with egg whites to make of loneliness
All for the sake of being with him naked, just us unendingly on the hot sands of the Sahara
as he feeds me the bread of his body and sounds. Such
is the picture of happiness.
In actuality he lies there, an Agama lizard in the sun
a dissonant space away from me
climbing up a crooked chromatic key
to distant lands.
Easily forgetting my existence.
Incapable of asking for my well-being when I'm sick or of washing a pair of underwear
never complimenting my beauty
only my poems,
and never, not ever, can you embrace him to your heart's content.
(You must think such great longing is a virtue)
but Sylvia, forgive me,
it makes no sense to stick your head in the fucking oven because of a man!
We are idiots.
We are both such terrible idiots.