en/nl previous | next
למוחמד א-דורה

אֵין זוֹ אֶלָּא תַּרְמִית שֶׁל מַצְלֵמָה. מוֹתְךָ,
אוּלַי גַּם חַיֶּיךָ. לַהֲטוּטִים שֶׁל עֲרִיכָה, חָתְכוּ אוֹתְךָ
כָּאן וְכָאן, הִדְבִּיקוּ שָׁם. אִלּוּ לֹא הָיִיתָ מֵת, אוּלַי הָיִיתָ
מִשְׁתַּכְנֵעַ כָּעֵת, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לְשַׂרְטֵט אֶת מַסְלוּל
הַקָּלִיעַ, לְחַשֵּׁב אֶת עָצְמַת הַפְּגִיעָה, לִמְדֹּד
אֶת הַמֶּרְחָק בֵּין אָבִיךְ לְבֵין גּוּפָתְךָ. עָלֶיךָ לְהָבִין, 
אֵין זֶה עִנְיָן שֶׁל יֶלֶד חַי אוֹ יֶלֶד מֵת,
אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת הָאֱמֶת.

To Muhammad a-Dura

It’s nothing but a camera trick. Your death,
maybe also your life, acrobatics of editing. They cut you
here and here, pasted there, if you weren’t dead, you’d
be convinced now that it’s easily possible to draw the bullet’s
trajectory, calculate the force of the hit, measure
the distance between your father and your corpse. You must
understand, it’s not a matter of a living child or a dead child,
we are only seeking the truth.