en/nl previous
 
 
 
אנחנו זרים
 

אֲנַחְנוּ זָרִים
וְהַזָּרוּת כָּוְתָה  את עֵינַיִנו
מִבֶּכִי
וְאִם נָמוּת
נָשִׁים עַרְבִיּוֹת תַּעֲבֹרְנָה
תֹּאמַרְנָה
הָאִישׁ הַזֶּה זָר
נִזְרֹק עָלָיו קֹמֶץ עָפָר
שֶׁלֹּא יֹאכַל אוֹתוֹ הַתַּן.
וַאֲנִי אוֹמֵר
בּוֹאוּ נִזְכֹּר חֶסֶד עָבָר
שֶׁלֹּא נִזְרֹק אֵלֶּה עַל אֵלֶּה
חופְנים שֶׁל עָפָר.
 
WE ARE STRANGERS
 

We are strangers
and strangeness burnt our eyes
from weeping
and if we die
Arab women going past
will say:
This man is a stranger
Let us throw over him a handful of earth
so jackals don't get to him.
And I say:
Let us recall a time of grace
so we don't throw at one another
fistfuls of dirt.
 

 
Poet's Note: After a Jewish-Moroccan song about Jews, expelled from Spain (1492), dying on the shores of Morocco.