הדרשה בלטרון
אַתֶּם הַמַּשְׁתִינִים לִי עַל הָאַהֲבָה כְּאִלּוּ הָיְתָה
מְדוּרַת ל"ג בָּעֹמֶר, מְכַבִּים אוֹתָהּ גַּחַל גַּחַל בִּזְחִיחוּת
שֶל פֶּשַׁע מֻשְׁלָם וְאַחַר כָּךְ בּוֹכִים בַּלַּיְלָה
מוּל חָלוּק רֵיק אוֹ חֻלְצָה עַל קוֹלַב תַּיִל -
מָה עָבַר לָכֶם בָּרֹאשׁ?
אָז הָפְכָה לָכֶם הַמֶּרְכָּבָה לִדְלַעַת
הַסּוּסִים לְעַכְבָּרִים
וְהַסְּחָבוֹת הֵחֵלוּ
לְבַצְבֵּץ.
אַתֶּם הַנּוֹגְסִים מִפְּרִי הַדַּעַת
מְכֻסִּים עֲלֵי תְּאֵנָה, הַיּוֹדְעִים לְהִכָּנֵס
וְלָצֵאת מִן הַכְּלָל
לֹא פְּחַדְתֶּם?
הֲאִם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל אֱלוֹהִים
שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהִים?
מְשׁוֹטְטִים תִּהְיוּ בַּשּׁוֹטֵף שֶׁל הַחַיִּים
כְּמוֹ כֶּלֶב בְּלִי קוֹלָר
לְעוֹלָם לֹא תֵּרָגַע בָּכֶם דְּחִיסוּת
לְתוֹךְ צוּרָה
וּלְעוֹלָם לֹא תִּשְׁמְעוּ יוֹתֵר
אֶת טַם-טַם הַלֵּב -
הִנֵּה רֹאשׁ הֶחָזִיר מֻנָּח עַל מַגָּשׁ,
תַּפּוּחַ יָרֹק תָּקוּעַ בְּפִיו,
נְאוּם ה'.
אַתֶּם הַמַּשְׁתִינִים לִי עַל הָאַהֲבָה כְּאִלּוּ הָיְתָה
מְדוּרַת ל"ג בָּעֹמֶר, מְכַבִּים אוֹתָהּ גַּחַל גַּחַל בִּזְחִיחוּת
שֶל פֶּשַׁע מֻשְׁלָם וְאַחַר כָּךְ בּוֹכִים בַּלַּיְלָה
מוּל חָלוּק רֵיק אוֹ חֻלְצָה עַל קוֹלַב תַּיִל -
מָה עָבַר לָכֶם בָּרֹאשׁ?
אָז הָפְכָה לָכֶם הַמֶּרְכָּבָה לִדְלַעַת
הַסּוּסִים לְעַכְבָּרִים
וְהַסְּחָבוֹת הֵחֵלוּ
לְבַצְבֵּץ.
אַתֶּם הַנּוֹגְסִים מִפְּרִי הַדַּעַת
מְכֻסִּים עֲלֵי תְּאֵנָה, הַיּוֹדְעִים לְהִכָּנֵס
וְלָצֵאת מִן הַכְּלָל
לֹא פְּחַדְתֶּם?
הֲאִם לֹא שְׁמַעְתֶּם עַל אֱלוֹהִים
שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהִים?
מְשׁוֹטְטִים תִּהְיוּ בַּשּׁוֹטֵף שֶׁל הַחַיִּים
כְּמוֹ כֶּלֶב בְּלִי קוֹלָר
לְעוֹלָם לֹא תֵּרָגַע בָּכֶם דְּחִיסוּת
לְתוֹךְ צוּרָה
וּלְעוֹלָם לֹא תִּשְׁמְעוּ יוֹתֵר
אֶת טַם-טַם הַלֵּב -
הִנֵּה רֹאשׁ הֶחָזִיר מֻנָּח עַל מַגָּשׁ,
תַּפּוּחַ יָרֹק תָּקוּעַ בְּפִיו,
נְאוּם ה'.
THE SERMON AT LATRUN
You piss on my love as if
it were a bonfire, extinguishing it
ember by ember with the arrogance
of the perfect crime, and afterwards
you cry at night in front of an empty robe,
a shirt on a barbed wire hanger –
What were you thinking?
So your carriages turned into pumpkins,
your horses to mice,
and rags began peeping through.
Both of you, covered in fig leaves,
biting into the apple of knowledge,
knowing how to enter and exit the norm –
Were you not afraid?
Did you never hear that God
has no God?
You will be wanderers in the cash flow
of life, dogs without collars.
You will never relax into form,
never again hear the heart go boom –
A pig’s head resting on a tray,
a green apple stuffed in its mouth –
With this you remain –
So sayeth the Lord.
You piss on my love as if
it were a bonfire, extinguishing it
ember by ember with the arrogance
of the perfect crime, and afterwards
you cry at night in front of an empty robe,
a shirt on a barbed wire hanger –
What were you thinking?
So your carriages turned into pumpkins,
your horses to mice,
and rags began peeping through.
Both of you, covered in fig leaves,
biting into the apple of knowledge,
knowing how to enter and exit the norm –
Were you not afraid?
Did you never hear that God
has no God?
You will be wanderers in the cash flow
of life, dogs without collars.
You will never relax into form,
never again hear the heart go boom –
A pig’s head resting on a tray,
a green apple stuffed in its mouth –
With this you remain –
So sayeth the Lord.