next
 
 
 

בשכונת הילדות
 

וְשׁוּב מְטַפְּסוֹת הַמִּלִּים, 
כְּאִלּוּ מִמְּרוֹם הַתְּלוּלִית 
רָאִיתִי אֶת שְׂדֵה הַסִּרְפָּד 
וְהוּא יָרֹק אַפְלוּלִי 
 
וְשׁוּב אֲנִי חָשׁ נְעוּרִים 
כְּאִלּוּ שִׁבְעַת הַשְּׁעַרִים 
שֶׁעָבַרְתִּי בָּהֶם אַךְ אֶתְמוֹל 
עוֹמְדִים עַל תִּילָם, לֹא שְׁבוּרִים 
 
וְשׁוּב בְּעֵרָה בָּאִישׁוֹן 
כְּמוֹ הָיִיתִי אָדָם הָרִאשׁוֹן 
הוֹלֵךְ בִּשְׁבִילֵי מַמְלָכָה 
וְכָל נְשִׁימָה הַבְטָחָה
 
IN THE NEIGHBORHOOD OF MY CHILDHOOD
 
Again the words climb
as if I were seeing
the dark green field of nettles
from the top of the hill
 
and again I feel youthful
as if the seven gates
I passed by only yesterday
still stood unbroken
 
and again eyes burn
as if I were the first man
walking the paths of the kingdom,
every breath a promise